קהילת מכנאס

יהדות מקנס קהילה של תורה, מלאכה ומנהיגות

מקנס, הנקראת במקורות היהודיים גם מכנאס, הייתה מן המרכזים החשובים של יהדות מרוקו. במשך דורות התקיימה בה קהילה שהעמידה רבנים, דיינים, משוררים ומנהיגי ציבור, לצד בעלי מלאכה וסוחרים. מעמדה התחזק במיוחד בתקופת הסולטאן מולאי אסמאעיל, בסוף המאה ה־17 ובראשית המאה ה־18, כאשר הייתה למרכז השלטון במרוקו. הקרבה לחצר המלוכה פתחה אפשרויות מסחר והשפעה לכמה מנכבדיה היהודים, אך חיי הקהילה ידעו גם מיסוי כבד ותקופות של חוסר ביטחון.

מרכז החיים היהודיים היה המלאח, הרובע שבו התרכזו בתי המגורים, בתי הכנסת ומוסדות הקהילה. במאה ה־20 התרחבה ההתיישבות גם למלאח החדש ולחלקים נוספים של העיר. במחקר על המעבר אל מחוץ לרובע הישן מתוארות משפחות כגון אוחנה, טולידאנו, בוסידן וחסין, שחלקן התבססו כלכלית במסחר ועברו למגורים מרווחים יותר. לצד משפחות אלה חיו בעיר גם בעלי הכנסות צנועות ומשפחות שנזקקו לסיוע.

פרנסת יהודי מקנס נשענה במידה רבה על מלאכה ומסחר. רבים עבדו בבתי מלאכה ובחנויות, ואחרים עסקו ברוכלות, בתיווך ובמסחר סיטונאי. תיאור הקהילה מראשית המאה ה־20 מציין מגוון רחב של עבודות מלאכה ופעילות מסחרית, ואף יהודים שעסקו בגידול ירקות בשולי העיר. תמונה זו מלמדת שהקהילה הייתה מגוונת בעיסוקיה, ושחיי היום־יום שלה נשענו על עבודה יצרנית ועל קשרים עם השוק המקומי.

בקרב הסוחרים המבוססים בלט המסחר במוצרי יסוד, ובהם תבואה, שמן, סוכר וסבון מקומי. משפחות בעלות קשרים רחבים השתלבו גם במסחר עם ארצות אירופה. בני משפחת טולידאנו, למשל, נודעו הן במסחר והן בשליחויות מדיניות ובקשרים עם שליטי מרוקו.

הקהילה הפעילה מערכת של עזרה הדדית וחינוך. תרומות והכנסות מהיטלים קהילתיים סייעו לממן לימודים, לתמוך בעניים ולשאת בהוצאות ציבוריות. לצד החברה קדישא פעל גוף שכונה 'חילוק', שעסק בחלוקת כסף ומצרכים לנזקקים. בתי הכנסת היו גם מקומות ללימוד ולמפגש, וחינוך הילדים נחשב לאחריות משותפת של המשפחות והקהילה.

בהנהגת מקנס פעלו זה לצד זה רבנים ודיינים, ראשי קהל ונכבדים. בתקופה שבה הייתה העיר מרכז השלטון בלטו יוסף מימראן ובנו אברהם, וכן אישים ממשפחות טולידאנו ואבן עטר. מנהיגים אלה שימשו מתווכים בין הציבור היהודי לחצר המלוכה, חלקם מילאו תפקידי נגידות והשפעתם חרגה מגבולות העיר. בתחום הרבני נודעו במיוחד משפחות בירדוגו, טולידאנו ומשאש, שהעמידו דורות של תלמידי חכמים.

אחד מחכמיה הבולטים היה רבי משה בירדוגו, המכונה 'המשבי״ר', שחי בשנים 1679 בקירוב - 1730. הוא עמד בראש בית הדין במקנס ונודע בלמדנותו ובחתירתו למשפט צדק. בין חיבוריו "ראש משביר" ו"דברי משה". לימים בלט גם רבי יהושע בירדוגו, יליד 1878, שכיהן ברבנות מקנס ובהמשך בתפקיד הרב הראשי למרוקו.

רבי רפאל בירדוגו, שחי בשנים 1747 - 1821 ונודע בכינוי "המלאך רפאל". היה מן הדמויות המרכזיות בתולדות הקהילה. הוא עסק בפסיקת הלכה, בפרשנות המקרא ובהנהגה ציבורית. חיבוריו, ובהם "משפטים ישרים" ו"מי מנוחות", משקפים עולם תורני רחב. הוא נתן דעתו גם לצורכי הציבור שאינו בקי בלשון הקודש, ועבודתו בערבית יהודית הייתה חלק ממאמציו להנגיש את המקרא ולימודו.

במאה ה־20 הנהיג את הקהילה רבי רפאל ברוך טולידאנו, שחי בשנים 1890 - 1970. לצד כהונתו ברבנות ובבית הדין, הקדיש מאמצים לחינוך תורני ולסיוע לנזקקים. שמו מוכר גם מחוץ לחוגי הלומדים בזכות הפיוט שחיבר, "אשורר שירה לכבוד התורה", המושר בקהילות רבות.

בן נוסף של העיר היה רבי יוסף משאש, שחי בשנים 1892 - 1974. הוא כיהן ברבנות בתלמסאן שבאלג׳יריה, חזר למקנס ושימש בה דיין, ובהמשך היה לרבה הספרדי של חיפה. הוא היה פוסק, דרשן, משורר וכותב פורה, ומספריו הידועים "מים חיים", "אוצר המכתבים" ו"נחלת אבות". כתביו עוסקים בשאלות הלכתיות ובמפגש שבין המסורת לתמורות החיים בעת החדשה.

רבי שלום משאש, שחי בשנים 1909 - 2003, נולד והתחנך במקנס, ובהמשך כיהן ברבנות קזבלנקה, מרוקו וירושלים. הוא נמנה עם הפוסקים החשובים שהמשיכו את מסורת חכמי מרוקו בארץ ישראל. יש להבחין בינו לבין רבי יוסף משאש, אלה שני חכמים שונים מאותה משפחה רחבה, ששניהם צמחו בעולמה התורני של מקנס.

לצד עולם ההלכה פרחה במקנס גם השירה. רבי דוד חסין, בן העיר ומגדולי פייטני מרוקו במאה ה־18, ביטא בשיריו את שמחות הקהילה, את מצוקותיה ואת הכמיהה לארץ ישראל ולגאולה. פיוטיו נאספו בספר "תהילה לדוד" ונפוצו הרחק מעבר למקנס. יצירתו מעניקה קול אישי לחיים שמאחורי התאריכים והאירועים ההיסטוריים.

מורשת יהדות מקנס נשמרת בספרי ההלכה, בפיוטים ובמנהגים, וגם בזיכרונות המשפחתיים של יוצאי העיר. לצד שמות הרבנים הידועים עומדים דורות של בעלי מלאכה, סוחרים, מורים, נשים שפעלו למען החינוך ומשפחות שקיימו את מוסדות הקהילה. יחד הם יצרו עולם שבו פרנסה, לימוד ואחריות לזולת היו חלקים שלובים בחיי הציבור.

יהדות מקנס קהילה של תורה, מלאכה ומנהיגות