רבאט

יהדות רבאט - קהילה של מסחר, מלאכה ותורה

רבאט, בירת מרוקו, הייתה במשך דורות בית לקהילה יהודית שהשתלבה במסחר, במלאכה ובחיים הציבוריים, והעמידה חכמים ומנהיגים בעלי השפעה רחבה. תולדותיה קשורות קשר הדוק לעיר סאלֶה, המכונה במקורות היהודיים גם סאלי, שמעבר לנהר בו־רגרג. אלה שתי ערים נפרדות, אך קשרי משפחה, מסחר ולימוד חיברו בין קהילותיהן. בתקופות מסוימות אף נקראה רבאט "סאלי החדשה”, ולכן מקורות היסטוריים דנים בשתי הקהילות יחד.

בשנת 1808, בימי הסולטאן מולאי סולימאן, הוקם המלאח של רבאט, ויהודי העיר נדרשו לעבור אליו. לפני כן התגוררו יהודים גם בקרבת שכניהם המוסלמים בחלקים אחרים של העיר. המלאח נעשה מוקד של חיי משפחה, מסחר ותפילה, ושיקף גם את ההפרדה שהשלטון הנהיג בין האוכלוסיות.

פרנסת יהודי רבאט נשענה בעיקר על מסחר ועבודות מלאכה. מיקומה של העיר ליד שפך הנהר והאוקיינוס האטלנטי אפשר קשרים עם נמלי אירופה ועם מרכזי מסחר במרוקו. סוחרים יהודים עסקו ביבוא, ביצוא ובתיווך, ולעיתים השתמשו בידיעת שפות ובקשרים עם קהילות בחו״ל כדי לקדם עסקאות ולקשר בין סוחרים מקומיים לזרים.

לצד הסוחרים פעלו צורפי כסף, פחחים ובעלי מלאכה שייצרו מגשי פליז. עיסוקים אלה מתועדים בתיאור היסטורי של רבאט מן המאה ה־19, המציין גם מסחר ביבוא וביצוא שבו השתתפו יהודים, מוסלמים ואירופים. עבודות המתכת דרשו מיומנות וניסיון, וחיברו את בעלי המלאכה לשוק העירוני ולצורכי משקי הבית.

ההנהגה היהודית כללה רבנים ודיינים, לצד נכבדים וסוחרים בעלי קשרים עם השלטון. דוגמה מוקדמת היא משה סנטיאגו, ששימש יועץ למושל רבאט והשתתף במשא ומתן להפוגה עם צרפת בשנת 1630. פעילות כזאת ממחישה כיצד קשרי המסחר והשפות אפשרו לכמה מבני הקהילה למלא גם תפקידים מדיניים.

אחד מחכמי רבאט המפורסמים ביותר היה רבי אליעזר די אבילה, שחי בשנים 1714 - 1761 ונודע בכינוי רב אד״א. הוא היה ראש ישיבה, דיין ופוסק, והשפעתו ניכרה בלימוד התורה במרוקו. חיבוריו כוללים את "מגן גיבורים”, העוסק בסוגיות התלמוד, "באר מים חיים”, הכולל שאלות ותשובות, ו"מעין גנים”, העוסק בטור ובהלכה. ספריו משמרים את דרכי העיון והפסיקה שהתפתחו בבית מדרשו.

דמות חשובה נוספת הייתה רבי דוד בן שמעון, המכונה הרדב״ש או "צוף דב״ש", שחי בשנים 1826 - 1879. הוא נולד ברבאט, לימד בה והכשיר תלמידים לתפקידי דיינות, שחיטה, מילה, כתיבת סת״ם ושליחות ציבור. פעילותו שילבה לימוד תורה עם דאגה לארגון הקהילה ולרווחתה. לאחר עלייתו לארץ ישראל הנהיג את עדת יוצאי צפון אפריקה בירושלים והיה ממקימי שכונת מחנה ישראל. סיפורו מבטא את הקשר שבין יהדות רבאט לבין בניין היישוב בארץ.

במאה ה־20 קיבלה רבאט חשיבות מיוחדת כמרכז הרבנות הארצית. בשנת 1918 הוקם בה בית הדין הגבוה לערעורים, ובראשו עמד רבי רפאל אנקאווה. חשוב לדייק, רבי רפאל היה בן סאלי הסמוכה, ולא יליד רבאט, אך תפקידו בבית הדין שבעיר הבירה הפך אותו לדמות מרכזית בהנהגה הרבנית של מרוקו כולה. בין ספריו "קרני רא״ם”, "תועפות רא״ם” ו"פעמוני זהב”. הוא נפטר בשנת 1935 ונקבר בסאלי.

רבי שאול אבן דנאן, שחי בשנים 1882 - 1971, היה אף הוא מן הרבנים הבולטים שפעלו ברבאט במסגרת ההנהגה הארצית. הוא נולד בפאס, כיהן בתפקידי רבנות ודיינות בערים שונות, ובשנת 1941 הצטרף לבית הדין הגבוה ברבאט. בהמשך עמד בראשו והיה לרב הראשי למרוקו. בספרו "הגם שאול" נדונו שאלות מעשיות מחיי הציבור, ובהן ענייני משפחה, רכוש ומעמד אישי.

מאחורי שמות החכמים הידועים התקיימה גם עבודתם היומיומית של מורים, שוחטים, סופרים ושליחי ציבור. הכשרת בעלי התפקידים האלה, כפי שמתועדת בפועלו של רבי דוד בן שמעון, אפשרה לקהילה לקיים את מוסדותיה ולהעביר את מסורתה לדור הבא. הנהגה רוחנית נשענה אפוא גם על שירות מעשי לציבור.

במחצית השנייה של המאה ה־20 הצטמצמה הקהילה בעקבות העלייה לישראל וההגירה לארצות אחרות. מורשתה ממשיכה להתקיים בספרי רבניה, במנהגי המשפחות ובזיכרונות יוצאי העיר. סיפורה של יהדות רבאט מחבר בין בעלי המלאכה והסוחרים שבנו את חיי היום־יום לבין החכמים והמנהיגים שהשפעתם הגיעה לקהילות רבות במרוקו ומחוצה לה.

יהדות מקנס קהילה של תורה, מלאכה ומנהיגות