קהילת קניטרה

יהודי קניטרה - חיי קהילה בעיר הנמל שעל נהר סבו

קניטרה, שנודעה בתקופת השלטון הצרפתי בשם פורט־ליוטיי, התפתחה בראשית המאה העשרים כעיר נמל על נהר סבו. הקהילה היהודית המתועדת בה קשורה להתפתחותה של העיר המודרנית. המסחר והאפשרויות הכלכליות משכו אליה משפחות מערים אחרות במרוקו, שבנו בה מוסדות קהילה וחינוך.

הגאוגרף ז׳אן לה קוז, בקטע מספרו המובא באתר לתולדות קניטרה, מתאר התיישבות של יהודים מלראצ׳ה, אל־קסר אל־כביר, תטואן וטנג׳יר. חלקם העבירו לעיר חנויות ומשרדי מסחר בעקבות שינוי נתיבי המסחר בצפון מרוקו. הוא מזכיר סוחר בשם אמסלם, שמוצאו מלראצ׳ה, כדמות שסביבה התארגנה הקהילה בראשיתה.

המסחר היה מרכיב חשוב בפרנסת יהודי העיר. חנויות, עסקים ומשרדים בסביבת הנמל חיברו אותם לכלכלה העירונית המתפתחת. אותו תיאור גאוגרפי מצביע על הקשר הישיר בין העתקת פעילות מסחרית לקניטרה לבין התיישבות המשפחות בה.

לצד הסוחרים היו גם בעלי מקצועות חופשיים. משה אמסלם, בעדותו למיזם Sephardi Voices, מספר על עבודתו כרוקח ועל בית המרקחת שרכש בקניטרה. סיפורו ממחיש מסלול של לימודים מקצועיים והקמת עסק עצמאי. בזיכרונותיו של חנניה־אלן עמר מוזכרת גם העסקת יהודים בבסיס האמריקאי הסמוך לעיר. אלה דוגמאות מתועדות למקורות פרנסה מגוונים, אך אין בהן כדי לקבוע מה היה שיעור העוסקים בכל מקצוע.

לפי לה קוז, בראשית ההתיישבות התרכזו בתי היהודים בחלקה הצפוני של השכונה המרוקאית, ואילו החנויות והמשרדים נקשרו לאזור הנמל. בתקופה מאוחרת יותר התגוררו משפחות יהודיות גם בעיר האירופית. אמסלם מתאר במפורש את מגוריו שם. שני התיאורים, המתייחסים לתקופות שונות, מלמדים על שינוי במרחב המגורים של הקהילה.

מפגשים בבתים וקשרי ידידות היו חלק מחיי החברה. אמסלם זוכר כיצד בשנת 1967 התכנסו חברים בביתו כדי להאזין לשידורי רדיו מישראל. אותה עדות מתארת גם מתיחות וחרם זמני על בית המרקחת שלו בתקופת מלחמת ששת הימים,

תזכורת לכך שהחיים בעיר כללו השתלבות וקשרים חברתיים לצד תקופות של חשש ופגיעה בפרנסה. זו עדות אישית, ואין להחילה באופן אוטומטי על כל בני הקהילה.

בתחום החינוך פעל בעיר בית ספר של 'כל ישראל חברים' ו'אליאנס.' קטלוג הארכיון של הארגון מתארך את ראשית פעילותו בקירוב לשנת 1930. בית הספר היה אחד ממוסדותיה של קהילה שהתבססה בעיר החדשה.

אחד מבניה הבולטים של המנהיגות המקומית היה דוד עמר (1920–2000), איש עסקים שכיהן כנשיא הקהילה היהודית בקניטרה. בהמשך התרחבה פעילותו לזירה הארצית, ובשנת 1956 נבחר למזכיר הכללי של מועצת הקהילות היהודיות במרוקו. מסלולו חיבר בין יוזמה כלכלית, הנהגה קהילתית וקשרים עם מנהיגי מרוקו העצמאית.

לצד ההנהגה הציבורית פעל בית דין רבני. בספרייה הלאומית שמור אוסף מסמכיו מהשנים 1944–1964 ובו תיעוד נישואין, גירושין, לידות ופטירות. המסמכים, שרבים מהם בצרפתית, משקפים את עבודת הרבנות ואת הקשר בינה לבין רשויות המדינה בענייני המעמד האישי.

רבי דוד צבאח (1869–1956) שימש דיין ומורה צדק בפורט־ליוטיי בשנים 1939–1941. חיבורו שושנים לדוד עוסק בשאלות הלכתיות בתחומי החיים השונים. בין תשובותיו נמצאת התמודדות עם מצוקת יהודים שנדרשו לכתוב בשבת לצורך פרנסתם, תוך ניסיון ללמד עליהם זכות. זו דוגמה לרגישות חברתית בפסיקה, אין להסיק שהשאלה עצמה נכתבה דווקא בקניטרה.

רבי יחייא בן הראש (1913–2000) רבה של קניטרה, בלט גם בעמדתו הציונית. במחקרו של יוסף שרביט מתואר מכתב ששלח ב־25 ביולי 1950, ובו מתח ביקורת חריפה על תלמידים שזלזלו במנהיגי הציונות לאחר שנחשפו להשפעה אנטי־ציונית. ייחודו בהקשר זה היה בנכונותו להביע עמדה רבנית תקיפה בעד המפעל הציוני ומייסדי מדינת ישראל.

יהדות מקנס קהילה של תורה, מלאכה ומנהיגות